22 דצמבר 2009
מצעד האיוולת כהוראת שעה
נושא סכנת הרוב הדמוגרפי הפלשתיני בתחומי מדינת ישראל מעסיק את הציבור בארצנו מזה למצער כ- 20 שנים ללא הפסקה. דמוגרפים מלומדים וגם שאינם כאלו מוכיחים לנו באותות ובמופתים כי עלינו ל"היתכנס" בתוך עצמנו, כמצוות מכבסת המילים המלומדה, ולא יבולע לנו משיטפון פלשתיני אשר יטביע את החלום הציוני.
מאידך-גיסא, ישנם מומחים, מוכשרים לא פחות הטוענים כי לא כצעקתה. ולגבי דידנו האזרחים, הרי שהמושבעים עדיין בחוץ בהקשר למי צודק בוויכוח.
מכל מקום, ברי הוא לכל בר –בי-רב כי מהלכיה המדיניים של ישראל, מהם מספר שוברי-קיום, ממש כך (הסכם אוסלו וגרוש גוש קטיף), משך שני העשורים שחלפו נישענים כולם על ההנחה כי הדמוגרפיה הפלשתינית מהווה סכנה לקיומנו ויש לעשות מעשה על מנת למנעה.
קיימת גם הסכמה הן בציבור והן בכנסת כי תיקון תקנות אשר ימנעו את שיטפון הסכנה הדמוגרפית הינו בגדר כללי המשחק הדמוקרטים באשר הדמוקרטיה אינה חסרת אונים ומסוגלת וחייבת להגן על עצמה והציבור החי תחת מטרייתה.
משך השנים נימנע בבג"צ השיטפון הדמוגרפי הישראלי על חודו של קול או כך בקירוב, בין הרואים ב"חוק האזרחות" את סיכולן של "זכויות האזרח הערבי בישראל" (מדוע איננו נידרשים לעולם לזכויות האזרח היהודי? משונה לא?). דא-עקא, אין כל ביטחון כי מחר או מחרתיים יגבר קולם של מחייבי כניסה חופשית של פלשתינים לתחומי מדינת ישראל בבית המשפט העליון (כמו גם תוכנית יוסי ביילין לפתיחה כוללת של גבולות הארץ להגירה פלשתינית בהסכם טאבה), ויתממש הסיוט של אזרחי ישראל שיהיו נאלצים לעמוד מול וכנגד שיטפון דמוגרפי פלשתיני, על כל המשתמע מכך.
בכך שעתידה וגורלה של מדינת ישראל לשבט או לחסד נישען על חודו של קול בבית המשפט העליון, קול זה, יהיה אשר יהיה, הופך את מוסד זה וזרוע הבג"צ שלו לבעיתה של הדמוקרטיה הישראלית, בנצלם באורח ציני ונכלולי את המחטף הפרלמנטרי של "הכל שפיט" ובהשתמשם, תוך שמוסיפים בכך חטא על עוון, שימוש "קוזי-נוסטרי" בפרקליטות המדינה כזרועם השילטונית הביצועית על מדינת ישראל.
בית משפט זה העמיד עצמו כמהווה גם סכנה קיומית ברורה ונחרצת על מדינת ישראל בכך שנירמז כפי הניראה לחברי הכנסת כי ראוי להם שיסירו את הצעת "חוק האזרחות" שעמד לבחינת ועדת השרים לחקיקה ולא, יתקבלו העתירות העומדות בבג"ץ כנגד החוק (עיתון "הארץ" 20 דצמ' 2009), מצב שיפתח את הדלת לזכות השיבה הפלסתינית. דהיינו, בית המשפט העליון סוחט (אונס) החלטות פוליטיות על ההכנסת, התואמות האג'נדה הפוליטית של חבריו.
ניתן להשוות את התנהלות בית המשפט העליון ( ובקיצור: "בה"ה") ובג"צו אצלנו להתנהלותה של איראן בכל האמור לנושא הגרעין. איראן אינה חייבת שיהיה בידה נשק גרעיני זמין, כל שעליה לעשות ואכן זאת הינה עושה בכישרון רב, הוא להניח לנו ולעולם להאמין כי קיים בידה נשק גרעיני ובנוסף להניח לנו להאמין כי הינה "מטורפת" מספיק על מנת להשתמש בו. בעשותה זאת ובלא שתשגר ולו טיל אחד נושא ראש קרבי מכל סוג שהוא, תצמצם איראן באורח אנוש את החלופות העומדות בפני ישראל במלחמתה עם איביה ותהפכנה הלכה ולמעשה למדינה אימפוטנטית הנתונה למשיסת אויביה.
כך בדיוק נימרץ פועל "בה"ה". מוסד זה שולט במדינת ישראל לא בזכות קריעת חוקי הכנסת והשלכתם לפח מעשה יום ביומו, הללו כמובן שאינם עושים זאת כך. אך נושא "הכל שפיט" ומספר הפעמים, אפילו מצומצם, אשר בוטלו או הוסבו חוקי הכנסת בתואנות משפטיות עלומות שונות, האפשרות כי הללו אכן ינקטו בפעולות משתקות-ריבון אלו, מסרס את עבודת הכנסת והממשלה ומעמיד את מוסד בית המשפט העליון כשליט-על על מדינת ישראל. נוצר מצב בו מוסדות השילטון בישראל פוזלות לעבר ה"בה"ה" בכל מעשיהן ולמעשה מקבלות הינהון (יש הטוענים כי אף יותר מהינהון), של הסכמה או דחיה מהשופטים "העליונים" אשר הפכו עצמם בכך לשליטים שאינם ניבחרים ואינם ניתבעים לדין וחשבון על מעשיהם לעולם אך קובעים ללא עוררין את התנהלותה של מדינת ישראל וזאת אל פני הריבון הוא העם ונציגיו בכנסת והממשלה.
פעילות בנוסך "הכל שפיט" הנינקטת מעשה יום ביומו על ידי ה"בה"ה" דומה להתנהלותה של התיקשורת במדינת ישראל. מה עושה מנחה פוליטי באחד מערוצי המדיה כאשר הוא מעונין להסתיר את נטיותיו הפוליטיות או מנוע מלחשפן (עקב חוק וכללי רשות השידור), אך מאידך נתון לדחף שאינו בר כיבוש להפיצן? פשוט למדי. הוא מזמן לאולפנו אך את אותם אלו הזהים לו בדעותיהם, מוודא בתדריך הקודם לראיון כי המרואיין ימלא את התפקיד שיועד לו, ומעלה אותו לשידור תוך שמפיץ בכך את דעות עצמו על ידי המרואיין המשמש לו לצורך הענין כ"אידיוט מועיל". אכן נכלולי להלל אך זו ניצול פירצה בחוק (עדיין) שאין מקומה בדמוקרטיה.
כך בדיוק נימרץ פועל הבה"ה. בכך שנוקט במדיניות (השימוש במונח "מדיניות" אינו בכדי), של "הכל שפיט", מזמין הבה"ה ובג"צו את אלו שהינו מעונין בהפצת דעותיהם, התואמות את האג'נדה שלו עצמו, להגיש "קובלנות מתואמות" וכמובן פוסק במרבית המיקרים לטובתם.
נוסיף כי השיטה אף יותר משוכללת. תביעותיהם של אלו אשר דעותיהם נוגדות את אג'נדת הבה"ה ובג"צו נידחות באורח שיטתי ומגישיהן מובלים בכך עם הזמן למסקנה המתבקשת כי יהיה זה חסר טעם ותועלת מצידם להמשיך ולפנות לבג"צ לקבלת סעד משפטי. בכך הופך נושא "הכל שפיט" לחלקו של ציבור אחד, חד-אג'נדתי, חלקו של מיעוט זניח בעם אך שולט עליו דרך הבה"ה. אכן, הללו, המדיה ומערכת ה"בה"ה" הינם אירגונים פוליטים לכל דבר וענין.
האם רובנו מודע לאותם זרמים תת-קרקעיים המנתבים למעשה את פעילול ה"בה"ה" כניזכר לעיל? כמובן שלא, באשר הינם ניסתרים מעיני הציבור בשקדנות רבה. ניתן להמשיל זאת לתופעת האגמים הגדולים החוצצים בין קנדה לארה"ב. על פניו, מוזר הוא כי למצער אין בנימצא נהרות איתן עצומים המזינים את האגמים הענקים-המתוקים הללו אשר עולים בשטחם על שטח המזה"ת. זוהי כמובן אך טעות אופטית. הנהרות האדירים אכן שרירים וקיימים, אך הם זורמים בשצף קצף מתחת לפני הקרקע הבזלתית וגורמים להיקוות המים המתוקים האדירה הזו (המנוקזת על ידי נהר-העל האדיר הסט'-לורנס לעבר האוקיאנוס האטלנטי). זהו המשל, והנימשל הינו התנהלות ה"בה"ה". פעולותיו תמיד-תמיד נעשות במחשכים ובהסתר, השקיפות במוסד זה כלל אינה קיימת וזה חלק מסוד כוחו. האפלה ניראה כמטיבה עמו, זו מאפשרת לו לשלוט על הריבון בלא שיגרום לריבון להתקומם באמצעות נציגיו בכנסת. על חיטוי חטאים שונים באור השמש לא שמעו שם מעודם.
אפשר גם כי ה"בה"ה" העמיד במכוון ותחת תיכנון מוקדם את ההחלטה הסופית בנושא "חוק האזרחות" בשנת 2006 על חודו של קול על מנת לרמוז, לאנוס אם תירצו, את מדינת ישראל להגיע לפתרון של (שוב כביסת המילים הזו), "התכנסות" לגבולות 1967 התואם את האג'נדה הפוליטית של חבריו (אנו סומכים בענין על פוליטיקאי-העל אהרון ברק). זוהי אפשרות מחרידה, מזעזעת אושיות מדינה, באשר להתנהלות הפוליטית של "הבה"ה", אך בהחלט דומה ומחזיקה מים ואין לשללה על הסף.
במה הדברים אמורים, הפעם. "חוק האזרחות" אשר ניפסל בידי וועדת השרים לחקיקה אמור להעביר את תקנת השעה הקיימת היום בנושא למצב של חוק יסוד ובכך למנוע שינויו בגחמות שופטים אשר האג'נדה שבידם אינה ברורה כל צרכה או פוליטיקאים במיעוט ההופכים לרוב באמצעות סחיטה ולחץ פוליטי (מיצובישי כבר אמרנו?), להחליט החלטה אשר תקעקע את אושיות קיומה של מדינת ישראל. שהרי פתיחת השערים בלא מעצור לנישואי ערבים ישראלים עם בח"ל ממדינות אויבות לנו תאפשר הלכה ולמעשה את זכות השיבה הפלשתינית בדלת האחורית. זו גם הסיבה כי אירגון / עמותת "עדאללה" אשר פועל מזה שנים ובמימון ממשלות זרות (כולל, כפי שנירמז ממדינות ערביות אויבות לישראל), באורח משפטי במרץ רב לקעקע את קיומה של מדינת ישראל היהודית ולהפכה לפלשתינית, היה בין הקופצים לשתדלנות בין חברי הכנסת לביטול ההצבעה על החוק. אכן הבה"ה נימצא בחברה "טובה" ואכן, עתירותיו של "עדאללה" (ושלום עכשיו, ומוסאווה, ובצל"מ ו, ו, ו,), זוכות שם לחיבה ולתמיכה רבה.
כמובן של"בהלת" חקיקת "חוק האזרחות" גרם הבה"ה בעצמו בכך שהיניח את כל עתיד מדינת ישראל וסיכויי קיומה על חודו של קול, במקום להעביר אמירת רוב פרגמטית וערכית בו זמנית, בנוסך: "אין זכות השיבה דרך נישואין עומדת על הפרק, לפחות לא בשלב בו ישראל נאלצת לעמוד בפני אויביה דבר יום ביומו. לכשישתנה מצב זה יהיה ראוי לבחון את התנאים שהובילו להגבלות הנישואין עם אזרחי מדינות אויב שוב. בכל מקרה תיבחן הזכות האזרחית לנישואין מדי חמש שנים על מנת לעמוד על השתנות מצב הסכסוך בין ישראל לפלסתינים ומדינות ערב ומצב זה ייקבע על ידי המצב החוקי והמעשי השורר בין המדינות, אשר אפשר ויהיה מצדיק שינוי בחקיקה להתרת הנישואין משני עברי הגבול".
כמובן שישנם תמיד אלו הצבועים בינינו העורכים השוואה בין חוק האזרחות לגיזענות. האם שאיפה לשרידות ולהגנה עצמית יכולה להחשב כגזענות? ואפילו וישנם אי פה אי שם המהגגים-גזענות ושואפים לשלב נטיות אישיות גזעניות עם "חוק האזרחות", הרי שהם מיעוט שבמיעוט המבוטל ובטל בשישים. רובנו ככולנו רואים בחוק זה כפי שאכן הינו, הגנה עצמית ושאיפה לשימור קיומנו במרחב בו קיימים כחצי מיליארד אויבים השואפים יום וליל להשמידנו, פשוטו כמשמעו. אנו ניהיה מוכנים להיות ליברלים, נאורים ואוניברסלים ללא הגבלה, משיגור זאב עם כבש, עד אז "יפי נפש" יקרים ומנותקים שלנו, תרגיעו.
באם יפעל הבה"ה באופן רציונלי התואם את מצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל הרי שלא יהיה כלל צורך בהכלת "חוק האזרחות כחלק ממערכת חוקי היסוד של מדינת ישראל, אך במצב שיצר ה"בה"ה" דומה ואין מנוס מכך.
חשוב לציין כי "חוק האזרחות" אינו בא ואסור שיבוא במקום חקיקת "חוק הגירה" כהילכתו עבור מדינת ישראל. אלא שתיקונו של חוק זה אפשר וימשך שנים ובדין, באשר יש להשקיע בו תובנות מתחומים רבים ביותר וכך נחוצות היו הוראות השעה וכעת כאמור לעיל גם חקיקת "חוק האזרחות" עד שיחליפו "חוק הגירה" נאות.
אין באמור לעיל לגרוע כהוא זה מחשיבותה הרבה של מערכת המשפט ושילטון המשפט בכל מערכת שילטון דמוקרטית, אך יש לסייג. המדובר הוא בשלטון החוק, שלטון המשפט ולא שילטון השופטים. אנו כבר יודעים כיצד "הכוח הוא משחית וכוח אבסולוטי משחית באורח אבסולוטי", בכל האמור להתנהלות בני אנוש, כבר עברנו את אהרון ברק ועדיין תקועים עם בייניש. מערכת המשפט הינה חיונית לדמוקרטיה כל זמן שנימצאת באיזון קרוב למושלם עם שאר רשויות השלטון. בהעדר חוקה ומשהופר האיזון , כפי שאכן קורה במדינת ישראל, הרי שהופרה וסוכלה הדמוקרטיה ועלינו לצאת חוצץ כנגד תופעה מחריבת אושיות קיומנו זו.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
